כשאני נעה את מה שבתוכי
מבטי מופנה
הכי עמוק שיש
ומחפש התחלה
קצה חוט
תחושה קלושה
כל רמז למה שיש.
וככל שאני משכללת
את היכולת
לרקוד אותי פשוט
כך גדלה הנוכחות
והכנות.
האדמה תומכת
החלל נפתח ובתוכו
תנועה מתרחשת מעצמה
מחשבות שטות כעננים
הראש שקט
גופי עושה צורות
במקום שבו היו מילים.
כשאני רוקדת את מה שבתוכי
אני מים חיים
מעין נובע על פני האדמה
פכפוך המים מנער את המיותר
מהפנים אל הבר
ואני נותרת פשוטה וזכה.
