זמן…
המשאב היקר ביותר שיש לנו,
קיבלנו ממנו מנה קצובה והוא אוזל בקצב קבוע בלי קשר למה שנחליט לעשות איתו.
אז כדי "לנצל" אותו עד הסוף
אנחנו עושים יותר
ונושמים פחות.
מוכרים את הזמן שלנו בזול
וקונים ביוקר שטויות.
עובדים יותר
נחים פחות,
מחנכים יותר
אוהבים פחות…
ופתאום הן כל-כך גדולות
וכל מה שאני רוצה זה עוד בוקר התכרבלות במיטה ועוד ליטוף בשיער וצחוק,
עוד ארוחה משותפת וחיבוק בין גלי הים
עוד חיכוך לחי בלחי ונשיקות במצח,
עוד שאלות שישאלו ומשחקים על השטיח.
אני רוצה להקשיב להן עוד ועוד,
לשמוע את כל המשפטים עד הסוף
וגם את המילים שלא נאמרות…
אם לא אאט את עצמי מיד
דמעות יסורי המצפון יקוו לים גדול של חרטה.
ויפה שעה אחת קודם.
