הטוות

בשקט של סוף הלילה
ולפני האור הראשון,
טוות המשכימות את הדברים כולם.

פקעות סבוכות נפרמות אט אט
לחוטים דקים
הנכרכים זה בזה במלאכת מחשבת
ויוצרים רשת המנצנצת,
באור יקרות של יום חדש,
את התקוות והאהבה
של כל העולם.