הליצת בוקר,
זו לא טעות כתיב, ככה אני קוראת לה, לפעמים זו הליכה, לפעמים ריצה ולרב חצי חצי.
ויש בה רמז להלצה, ככה שזה לא מחייב, כנראה שהיא לא תביא אותי למרתון או לפתח שרירי רגליים אימתניים, אבל היא נהדרת להתחלה של היום, מניעה לי את הצ'י בגוף, פותחת את הנשימה.
לפעמים אני במצב רוח קרבי ואפשר לקרוא לי בגוף את ה'שמאל-ימין-שמאל' בעליה הקשוחה.
לפעמים אני עפה עם סצנות מדומיינות וכשאני נוחתת מהן חזרה לוקח לי כמה רגעים להבין לאיזה חלק של השביל הגעתי.
יש ימים שאני יוצאת מהבית וכל תשומת הלב שלי לטבע שסביבי, לפרטים הקטנים, לקורי עכביש זעירים על שיח, לטיפת טל על קוץ, אני מתמלאת פליאה ומרגישה איך עונת השנה קורית גם אצלי בפנים.
לפעמים מתנגן לי שיר כל הדרך.
ולפעמים אני מגבירה את הווליום של כל החושים, מתאמנת על נוכחות מלאה בגוף ומשחקת עם המחשבות 'מחבואים'.
בכל מקרה, אף פעם, אף פעם לא קרה, שחזרתי מההליצה היומית והרגשתי שבזבזתי את הזמן.
